בתחילת הנסיעה שמתי שירים באוזניות ו... נרדמתי, מה זה לא בעיה שלי שאני שומעת שירים שהם לא מטאל לא כמו החבר המשוגע שלי ששומע רוק ומטאל מרצונו. אני מעדיפה לפספס תחנה ולהגיע לתל אביב בטעות במקום לכפר סבא. טוב לצערי אני די במצב הזה בגלל הנסיעה שהייתה יותר מידי רגועה ושקטה ברכבת, רכבת ישראל! התפקיד היחידי שלכם זה להרוס לנו את הנסיעה עם נגיד, תינוק בוכה, הבחורה בת העשרים שצועקת לחברה שלה בטלפון כי כנראה לפי הצעקות החברה שלה חרשת בגלל תאונה מאוד מאוד קשה עקב בכי יותר על הבן זוג שעזב אותה לפני שנתיים אך עדיין בוכה על למה הוא לא אוהב אותה בקיצור, אני בתל אביב לפי השלטים של תחנת הרכבת תל אביב השלום, ואין לי מושג מתי יש עוד רכבת לכפר סבא עוד חמישים דקות אומר להיות לפי השלט שכנראה קיים כאן מאז שנולדתי וממש לא מדויקים. כדי שאני ישאל מישהו פה! אוקי, אוקי יש פה שלוש אנשים אני אשאל את המבוגר יותר כי מבוגרים לא משקרים. או שהם פדופילים או שהם סתם סבא חמוד, סיכוי גדול שהוא מהפדופילים אבל הוא נראה הכי פחות פחות פדופיל ממי שפה. בסוף ברגע של אומץ וקצת הרבה חוסר סבלנות שאלתי את הסבאלה אם הוא יודע מתי יש את הרכבת לכפר סבא "בטח יקירה, הרכבת באה כל יום בשבע." אם הסבאלה אומר שצריך לחכות עכשיו ארבע שעות בתחנת רכבת מסריחה כנראה שהסבאלה צודק. לבנתיים עבר רק שעה והבטן כבר מקרקרת, אני סורקת עם עיניי האם יש פה איזה אוכל שהוא לא המסעדת יוקר שרק מיץ עולה כמו המשכורת שלי בשנה האחרונה, טוב זה אולי בגלל שאני מלצרית. הו יופי יש פה מכונת שתיה, אומנם שנשאר לה רק מיץ ענבים וכריך שכנראה נוצר בתקופת הדינוזאורים , הארוחה שרוב אנשים יגידו שהיא נוראית אבל בשבילי היא נחשבת מושלמת ואידילית. לא גדולה מידי, לא משמינה יותר מידי, ודי משתלמת במחיר המאוד קטן שרק מראה עד כמה היא זולה ולא מסביאה, פשוט ארוחת החלומות. טוב לפי מה שסבאלה אמר הרכבת אמורה להגיע ממש עוד חמש דקות. אני באמת לא מבינה איך שרדתי שעתיים על כריך ובקבוק מיץ ענבים שהיה בזה כל כך קצת מיץ שאפילו אקתימל נראה כמו אגם מול המיץ ענבים, השתמשתי כל כך הרבה בטלפון שלי שיש לי עכשיו שלוש אחוז ואני באמת שכבר שכחתי כמה זה משעמם בלי טלפון. אני מנסה למצוא איזה דרמה קטנה או משהו שיהיה מעניין לחמש דקות האילו שאני צריכה לחכות לרכבת, הסתכלתי מסביבי וראיתי מישהי בגובה מטר 70 שמסכלת עליי בחיוך קטן של נימוס,
יש לה חולצה ורודה עם מחשוף קטן אבל בכל זאת נראת כמו משהו שהאחריחו אותי ללבוש בגיל חמש לפורים, יש לה מכנס ארוך עד הרגליים בצבע שחור אין מה להגיד, נראה כמו הילד של הסיוטים שלי ושל שיער בלונדיני ארוך עד הברכיים שנראה מאוד טבעי אבל זה קצת מחשיד, הסתכלתי על מה שהיא מחזיקה וראיתי שהיא מחזיקה.. מטען!! יופי! היא נראת נחמדה אבל זה לא נעים לבקש ממישהי שלא מכירים מטען, אבל בכל מיקרה אני אצתרך באיזה שלב מטען וזה שלא קורה שום דבר מעניין מסביבי לא עוזר בנידון טוב פאק אייט אני חייבת מטען! צעד, צעד, שיט היא הולכת! אה אוקי היא סתם הלכה לשתות מים מהברזיה שעומדת בדיוק עשרה צעדים ממני. עכשיו אני מולה והמבוכה צועקת, "היי!" מבטה הסתובב אליי "את מדברת אליי?" המובכה הקטנה הנתנה לי אגרוף כדי להזכיר שהיא פה עדיין "כן כן, יש לך במקרה מטען?' שאלתי את המובן מאליו למרות שידעתי שיש לה מטען "כן?" היה אפשר לראות את המובכה שלי והבילבול שלה רוקדים ולס כמו זוג יונים בזמן השיחה הזאת, "אני יודעת שזה מוזר שמישהי שאת לא מכירה מתחילה שיחה בבקשה למטען אבל אני די חיית יש סיכוי שאת נותנת לי להטעין את הטלפון שלי?" התכוננתי לשלילה או לחיוב אבל מה שהיא אמרה זה היה בכלל שאלה "לאין את נוסעת?" היא הסתכלה ישר על העיניים שלי בחיבה "אני צריכה להגיע לכפר סבא ובטעות פספסתי והגעתי לתל אביב." אמרתי בחרטות קטן של שקר "נרדמת?" היא חייכה חיוך קטן והיא התקרבה אליי "כן." היא צחקקה צחוק קטן כדי לרענן את האווירה המביכה